מגדר וקטיעות בהקשר המשפחתי הישראלי 

מבוא

בדברים הבאים יידון ממד ההתנהגות הלשונית 'קטיעות' כפי שהוא מוצא את ביטויו בסגנונות השיח של נשים וגברים במסגרת הקשרית ייחודית - המשפחה הישראלית - ובהקשר סיטואציוני ספציפי - הארוחה המשפחתית. ממד הקטיעות הוא ממד מורכב שהטיפול בו מעלה ומחדד סוגיות ושאלות שונות כגון:

מהי קטיעה? על פי הגדרה אחת, על מנת שמבע ייחשב למבע קטיעה עליו לשקף רגע התנהגותי לא קואופרטיבי, מפריע ומשבש את המהלך התקשורתי של הדובר העכשווי.¹ על פי המודל של סאקס, שגלוף וג'פרסון² קטיעה היא כניסת דובר ב' אל תוך מבעו של דובר א' לפני סיום דבריו, בנקודה שאינה יכולה להיחשב כנקודת מעבר אפשרית מיחידת שיח אחת לשנייה. ואם כך, מה ייחשב לקטיעה ולנקודת מעבר רלוונטית ומתאימה במסגרת ההקשרית-סיטואציונית של ארוחה משפחתית שבה תורות הדיבור אינם מתנהלים בהכרח על פי סדר? אין הקצאה מראש של תור דיבור; משכו ותוכנו של התור אינם קבועים; הנושאים מתחלפים באופן דינמי ותכוף; והמטרות האינטראקציוניות אינן רק אינפורמטיביות, כי אם גם חברתיות.

מהי משמעותה של קטיעה- על אף הנטייה לפרשה כהתנהגות מפריעה, האם קטיעה היא בהכרח בעלת משמעות שלילית? נראה כי אין דרך אוניברסלית אובייקטיבית על מנת לקבוע את משמעותו של מבע קטיעה נתון. יש לחפש אחר אינדיקציות בתוכנו של המבע, בטקסט המיידי הסמוך למבע ובטקסט הרחב יותר - האופן שבו נתפסת התנהגות שיח זו בקרב המשתתפים באינטראקציה, תוכן השיחה שבסביבתה, מבנה הרצף, סגנונו של הקוטע והרקע התרבותי של בני השיח.

האם ניתן לכלול את כל מבעי הקטיעה תחת אותה קטגוריה? מבעי קטיעה אינם מקשה אחת. אחת המערכות הרווחות בספרות המחקר למיון מבעי קטיעה מבחינה בין קטיעות המכונות 'מוצלחות', כאשר הנקטע מוותר על רשות הדיבור שלו לטובת הקוטע, לבין קטיעות 'לא מוצלחות' כאשר הנקטע ממשיך לשמור על תורו והקוטע הוא זה שנסוג מבלי שהרוויח את הבמה. אולם מה קורה כאשר דובר א' אמנם נקטע, אך לאחר זמן חוזר אל הנושא או אף אל המבע שנקטע? ומה כאשר דובר ב' אמנם קוטע את דובר א', אך המבע הקוטע אינו זוכה להתייחסות ואינו מגיע לכלל פיתוח? האם אז תיחשב הקטיעה ל'מוצלחת' או ל'לא מוצלחת'?

כיצד תיקבע מהימנות הפרשנות של מבעי קטיעה? פרשנותם של מבעי קטיעה דורשת זהירות ועל מנת להגיע לפרשנות מהימנה, יש צורך במידע הקשרי טקסטואלי וחוץ-טקסטואלי מעבר לנקודה שבה הקטיעה מתרחשת. מידע זה כולל: א. מעקב אחר רמזים טקסטואליים באשר לסגנונו הכולל של הקוטע ולאופי האינטראקציה בינו לבין הנקטע. ב. הכרת ההקשר התרבותי שבו נטוע השיח. בתרבות אחת פעולות קטיעה יכולות להתפרש כמאמץ ורצון חיוביים מצד הקוטע לקחת חלק בשיחה ולהיות מעורב, בעוד בתרבות אחרת תיחשב פעולה זו למזלזלת במרחב הטריטוריאלי של הנקטע. יפנים, למשל, מעדיפים שלא לקטוע ולשבש, מה שמשקף את עמדתו המסורתית של היפני כלפי שיחה - כבוד לטריטוריה של הזולת. משתתף לא יכפה עצמו על בן שיחו לפני שהלה סיים את מבעו ובעיקר כאשר בן השיח הוא בכיר או מבוגר ממנו.³

במאמר זה מוצעת הגדרה אופרציונלית לקטיעה, תוך מודעות לכך שהיא מתרחשת במסגרת הספציפית של ארוחה בהקשר המשפחתי הישראלי. קטיעה תוגדר, אם כן, ככניסה מכל סוג שהוא של דובר ב' אל תוך דבריו של דובר א' לפני שנראה סמן שרימז ברורות על סיום יחידת התוכן של דובר א' ואשר גרמה לדובר א' להפסקה בדבריו, וזאת מבלי לייחס מראש כוונות כלשהן לקוטע. כמן כן, מוצע מיון אובייקטיבי של מבעי קטיעה לשתי קטגוריות: קטיעות זמניות - כאשר בהמשך חוזר הנקטע להשלים את דבריו, וקטיעות מוחלטות - כאשר הנקטע אינו שב אל דבריו שנקטעו בשום שלב באינטראקציה.

מתודולוגיה

המחקר שלפנינו מתבסס על נתונים שנאספו בסיטואציה אותנטית סביב שולחן ארוחת הערב בבתיהן של שש-עשרה משפחות ישראליות משתי קבוצות השכלה: שמונה מהן היו בעלות השכלה על-יסודית של 12-10 שנות לימוד ושמונה - בעלות השכלה גבוהה. במאמר זה יוצגו הממצאים הנוגעים לבעלי ההשכלה הגבוהה בלבד.

הרציונל לשימוש בשיח ארוחות הוא שהן מהוות זירה לשיח דינמי וספונטני המשתף את כל בני המשפחה וכולל מספר קטן יחסית של דוברים, מה שמאפשר תרומה אינטראקציונית גדולה יותר של נבדקי המחקר.

נבדקים: הנבדקים הם בני הזוג בכל משפחה, תוך התבוננות בפעולות הקטיעה שלהם כפי שבאו לידי ביטוי באינטראקציות בינם לבין עצמם, בינם לבין ילדיהם ובינם לבין נוכחים מחוץ למשפחה. גילם של הנבדקים נע בין 30 ל- 40 ולהם 3-2 ילדים בגיל 14-4.

איסוף הנתונים^: הארוחות התקיימו בדרך כלל במטבח או בפינת האוכל, הנושאים אופי פרטי ואינטימי שעשוי להשפיע על אופי השיח בכלל ועל הפרמטר הנחקר בפרט. הארוחות הוקלטו וחלקן גם צולמו בווידיאו. הן תומללו ותועתקו.⁴ בכל ארוחה נכחה תצפיתנית (ולעתים גם טכנאי הצילום), כאשר היא משמשת בשני תפקידים: צופה משתתפת התורמת, כשאר המשתתפים, לבניית המציאות החברתית, ומשתתפת צופה המתבוננת באינטראקציות ומסייעת לפרשנותן. ייאמר כי אין ספק שנוכחות התצפיתנית שינתה את מבנה ההשתתפות באינטראקציה והשפיעה על אופי השיחה, אולם מדובר בסיטואציה שהוגדרה מראש ובאופן שווה בכל המשפחות כסיטואציה עם אורח שנוכחותו מייצגת התערבות מכוונת שנועדה להעמיק ולהעשיר את הבנת הדפוסים שנתגלו.

הטיפול בנתונים: מבעי הקטיעה של הגברים והנשים טופלו בהליך איכותני בעיקר. הם סומנו בטקסט וסווגו לקטיעות זמניות או מוחלטות. הניתוח התבסס על גישה פונקציונלית ללשון מעולם חקר השיח והפרגמטיקה,⁵ תוך הישענות על תובנות מתחום חקר השיחה .⁶ הבחירה בניתוח שאופיו בעיקר איכותני נעוצה בכך שהסתפקות בטיפול כמותי במקרה של קטיעות נראית פשטנית מדי, שכן טיפול כמותי יוכל לענות על השאלה האם קבוצה מגדרית אחת מבצעת יותר פעולות קטיעה מאחרת ותו לא. אין בכך מענה לשאלות הנוגעות לאופייה של קטיעה, למטרתה או לפונקציה שהיא ממלאת ברגע נתון ולהשלכות של אלה על המתרחש באינטראקציה. עם זאת, לשם קבלת מושג התרשמותי כוללני על היקפה של תופעת הקטיעות בכל אחת מקבוצות המגדר, נעשתה גם ספירה כמותית ונוצר הליך משולב.

ממצאים

* (בדוגמות הקטעים שיובאו בהמשך, הסימן > לפני מספר השורה מפנה אל המבע הנדון, הסימן +/ מציין מבע קוטע והמספר בסוגריים

מציין את משך הזמן בשניות שעבר למן הקטיעה ועד חזרת הנקטע להשלים את דבריו).

להלן יידונו חלק מן הממצאים העיקריים הנוגעים לשאלת הקשר בין קטיעות למגדר - אפיוני הלשון והשיח, בממד ההתנהגות הלשונית 'קטיעות', של נשים וגברים בתא המשפחתי הישראלי.

ככלל, הממצאים מעידים הן על שוני בין המינים והן על דמיון במה שנוגע להתנהגות הלשונית-תקשורתית של קטיעות. השוני ניכר בהיקף התופעה של פעולות קטיעה, כמו גם בחלק מן האמצעים הרטוריים למימושן. הדמיון מוצא את ביטויו במיעוט יחסי של קטיעות אצל שני המינים, בסוג הקטיעות, במידת המודעות להפרעה, במרבית האמצעים הרטוריים למימוש קטיעות ובפונקציה החברתית המועדפת שהקטיעה משרתת.

נשים קוטעות יותר מגברים

ממצאים רווחים בספרות המחקר מצביעים על כך שככלל גברים נוטים לפעולות קטיעה יותר מנשים, הן בפורומים רשמיים והן בזירה הפרטית הלא פורמלית. ההסבר שניתן לכך נעוץ במשמעות של 'עשיית מגדר' בתרבות המערבית המשקפת את כוחם ומעמדם החברתי העליון של הגברים לעומת זה של האישה. מסגרת פרשנית זו, מתבססת על תיאוריית הדומיננטיות, היוצאת מדיסציפלינה סוציולוגית. על פיה השיח הגברי והשיח הנשי הם תוצרים של הסדר החברתי הכולל שבו קיימות א-סימטריה והיררכיה בין המינים. השליטה הגברית בעולם המיקרו של השיח משקפת את שליטתם של גברים בהקשר החברתי-פוליטי הרחב יותר בעולם המאקרו הפטריארכאלי.

בניגוד לממצאים אלה, במחקר הנוכחי החלק היחסי שתפסו קטיעות שבוצעו על ידי הנשים מתוך סך כל פעולות הקטיעה שבוצעו על ידי שני המינים יחד היה דווקא גדול מזה של הגברים, מה שבלט במיוחד בקבוצת ההשכלה הגבוהה הנדונה כאן (66% לעומת 34% בהתאמה). ניתן להסביר את הממצא בתרומתן האינטראקציונית הכוללת והיקף מגעיהן התקשורתיים של הנשים עם המשתתפים, שהיו גבוהים משל הגברים וכך ניקרו להן יותר הזדמנויות לקטוע, כחלק מהתנהלות השיח.

מיעוט יחסי של קטיעות

אצל שני המינים תפס ממד השיח 'קטיעות' אחוז קטן יחסית מתוך סך כל נפח הדיבור של הנבדקים (אצל נשים 4% ואצל גברים 3.8%). יש בכך כדי להפתיע, משום שניתן היה לצפות שקטיעות יתפסו נפח גדול יותר ממרחב הדיבור וזאת משתי סיבות: א. מדובר בהקשר המשפחתי שמתאפיין בדרגת קרבה וברמת אינטימיות גבוהות בין המשתתפים ומכאן אפשר היה להניח שהשיח חופשי יותר ותורות הדיבור אינם מתנהלים בהכרח על פי כללי טקס מסודרים. ב. בחברה שבה צוו הטריטוריאליות נשמר ומוערך, קטיעה עלולה אמנם להיחשב תוקפנית ומחוצפת. אולם בחברה שבה פועל צוו הקואופרטיביות והסולידריות, כדוגמת החברה הישראלית, המתאפיינת, בין היתר, בטשטוש המרחק החברתי בין בני השיח, בסגנון פמיליארי יותר שאחד מסממניו הוא קטיעות, קטיעה יכולה להתפרש כחיובית ולכן טבעית ומתקבלת על ידי המשתתפים.

סוג הקטיעה: זמנית לעומת מוחלטת

גברים ונשים כאחד הפיקו קטיעות זמניות ומוחלטות באותה מידה - 51% קטיעות מוחלטות ו- 49% קטיעות זמניות מתוך סך כל מבעי הקטיעה של כל אחת מקבוצות המגדר. מכאן, ששיוכו המגדרי של הקוטע אינו קובע את סוג הקטיעה. בין אם הייתה זו קטיעה זמנית ובין אם מוחלטת, במרבית המקרים גם אצל נשים וגם אצל גברים, פעולות הקטיעה הצליחו להשתיק את הדובר (לזמן מה או לחלוטין) והמבע שבעזרתו בוצעה פעולת הקטיעה אכן הושלם.

העדר עדות גלויה למודעות להפרעה

לקטיעה עלולה להיות משמעות שלילית בשל כוחה להפר תור דיבור או לשנות נושא. אי לכך ניתן לצפות לאפשרות שמבע קטיעה ייתקל בהתנגדות מצד הנקטע שירצה להגן על תור הדיבור שלו, או בעדות למודעות מצד הקוטע לכך שביצע מהלך מפריע. בניגוד לציפיות, לא נתגלתה בשיח הנשים והגברים כאחד, שום עדות מילולית מפורשת, לא למודעותו של הקוטע לאפשרות שמבעו הפריע לדובר הנקטע, ולא לכך שמבעי הקטיעה התפרשו על ידי הנקטע כהתנהגות לא ראויה. לא נמצא ולו מבע אחד של התנצלות מצד הקוטע (כמו: סליחה שקטעתי אותך, אני מתנצל שהפסקתי אותך), או הכרזה על כך שהקוטע ער לכך שהוא עומד לבצע קטיעה ושזו פעולה מפריעה (מסוג: אני מצטער שאני מפסיק אותך, אבל...). כמו כן לא נמצאו מבעים של מחאה מצד הנקטע (כדוגמת: אתה כל הזמן קוטע אותי), הערה מטה פרגמטית על הפרת הכללים (כמו: לא נותנים לסיים משפט פה), או סימן לא מילולי כגון שתיקה רועמת מצד הנקטע בהמשכה של האינטראקציה. ניתן לתלות את ההסבר לממצא זה בכך שמדובר בשיחות יומיום שמטבען הן חופשיות, דינמיות וספונטניות, ובכך שמדובר באירוע דיבור המתנהל בהקשר המשפחתי הביתי שהוא מסגרת נינוחה עם משתתפים שדרגת ההיכרות והפמיליאריות ביניהם גבוהה. בנסיבות אלה גם כאשר קטעי שיח מתנהלים שלא על פי הסדר המתבקש, אין הדבר נתפס בעיני המשתתפים כחריג וכראוי להתייחסות מיוחדת.

העדפה לקטיעות תומכות

שאלה מרכזית מתייחסת לפונקציה החברתית של מבע קטיעה נתון - מה עושה הקוטע כשהוא מבצע קטיעה? מחקרים שונים הראו כי גברים ונשים נוטים לתפוס באופן שונה את הפונקציה של קטיעה: נשים נוטות להיכנס למרחב הדיבור של זולתן על מנת להפגין זיקה לזולת, לתמוך, להסכים, לאשר ולהתחבר. גברים משתמשים בקטיעה הן לצורכי התחברות והן לשם התנגדות, עם העדפה לפעולות קטיעה משבשות ומאיימות, על פני קטיעות תומכות.

ניתוח מבעי הקטיעה של שני המינים בהקשר המשפחתי הישראלי הראה כי, ללא הבדל מגדרי, היה יתרון לקטיעות שפורשו על ידי הנקטע כתומכות ומשתפות פעולה (כמחצית מכלל הקטיעות) על פני קטיעות שמטרתן שינוי מבנה ההשתתפות על ידי הדרת הדובר ממעגל השיח ולקיחת רשות הדיבור.

דוגמה לקטיעות תומכות:

האב והתצפיתנית מנסים לעודד את האם המאוכזבת מכך שהבשר יצא קשה מדי, ולהפחית מחומרת העניין.

1 אב: או זה באמת קשה.

2 אם: כן זה קשה קשה.

3 אב: את יודעת שבמחבת # דלי + ...

4 אם: לא אני עשיתי כבר הרבה פעמים שזה יצא טוב.

5 אב: אני יודע.

6 אם: אני הפעם ניסיתי +/.

> 7 תצפיתנית: <לא, את יכולה להמשיך את זה במחבת.> [>]

> 8 אב: <לא, אבל יכולת לתקן את זה במחבת.> [<]

9 אם: (2.31) כן.

10 תצפיתנית: את יכולה להמשיך במחבת ואם תוסיפי קצת יין

זה ירכך את זה עוד יותר.

את יכולה אחרי הארוחה # למחר.

ינון [בעלה] כך היה משפר תמיד את הבשרים שלא

השביעו את רצונו.

במונחי המודל 'סיפר, סיפור ומספר' (telling, tale, teller),⁷ מבעי הקטיעה החופפים של התצפיתנית ושל האב (שורות 7, 8) מערערים אמנם על ביצוע פעולת הסיפור של האם (ה-telling) על ידי עצם הקטיעה עוד בטרם הספיקה לטעון את טיעונה ומבלי שהשלימה אותו בשלב אחר באינטראקציה. עם זאת, מטרתם של מבעי קטיעה אלה היא תמיכה באם המספרת (ה- teller) והמשך תמיכה בסיפור (ה- tale) שעל הפרק (הבשר הקשה). מבעי קטיעה תומכים אלה מגבים את סמני הסולידריות שבקטע זה: עצת האב במבע קודם כיצד לפתור את בעיית הבשר הקשה ('את יודעת שבמחבת' - שורה 3); השימוש בכינוי החיבה 'דלי'; מבע האישור של האב ('אני יודע' - שורה 5) התומך בעמדת ההתגוננות של האם ומחזק את תדמיתה בכך שאינו מטיל ספק ביכולתה למלא את תפקידה הקולינרי. גם האם הנקטעת מפרשת את הקטיעות כתומכות והיא מגיבה עליהן באישור (שורה 9). העידוד והתמיכה נמשכים בדברי התצפיתנית (שורה 10 והלאה) שמביאה דוגמה מקבילה מניסיון אישי לאי הצלחה שתוקנה ומשתמשת באמצעים לשוניים מרככים המפחיתים מחומרת הבעיה ('קצת') ובעבר הרגלי ('היה משפר') שמשמעו: אין הכוונה רק לכישלון חד-פעמי שתוקן.

אמצעים רטוריים:

ככלל, נשים וגברים השתמשו באמצעים רטוריים דומים למימוש פעולות קטיעה. כאן יודגמו השניים הבולטים ביותר: 1. שאלות מסוגים שונים כשהשתיים הרווחות ביותר הן שאלות הבהרה ושאלות אינפורמטיביות. 2. משפטי חיווי הקוראים תיגר על העמדה בתוכנה של הפרופוזיציה שנקטעה, או בקדם הנחה שבבסיס דברי הנקטע.

דוגמה לשימוש בשאלות הבהרה:

התצפיתנית מתייחסת לאפקט הצילום בווידיאו.

1 תצפיתנית: זה נעשה עולם בפני עצמו.

יותר יפה בדרך כלל לפחות מהמציאות שאתה +/.

>2 אם: מה יותר יפה?

3 תצפיתנית: (2.32) אתה רואה את עצמך אחר כך,

את אותו אירוע שהיית חמש דקות לפני זה

נוכח בו # וזה משהו אחר.

האם קוטעת את התצפיתנית על ידי שאלת הבהרה המבקשת לברר מה מייצגת המלה 'זה' (שורה 2) על מנת לסלק אפשרות של כשל בהבנתה. במונחיהם של אנשי חקר השיחה, שאלת הבהרה היזומה על ידי הנמען יכולה להוביל את הדובר לתיקון עצמי .⁸ ואכן בעקבות שאלת הבהרה זו, המתרחשת סמוך מאוד למקור הכשל, התצפיתנית מבצעת תיקון עצמי על ידי ניסוח מחודש בגרסה שונה (שורה 3 והלאה). שאלות הבהרה עשויות להתפרש, על פי ההקשר שבו הן ניקרות, כניטרליות, כתומכות או כמערערות על אופן הביצוע של הנקטע שהפיק מבע לא מובן ובכך הפר את הציפייה ממנו כדובר, שדבריו יוצגו בצורה מובנת. במקרה זה התצפיתנית מפרשת באופן חיובי את שאלת ההבהרה ומסבירה את כוונתה בהרחבה.

דוגמה לשימוש במשפט חיווי קורא תיגר:

בעקבות דיון היסטורי במצב הכלכלי והעלאת שמו של ספיר שהיה בשעתו שר האוצר:

1 תצפיתנית: הוא (=ספיר) היה השר האוצר במדינה הזו +/.

>2 אב: xxx שר האוצר הטוב ביותר +/.

>3 אם: אומרים שהיה פיקח בצורה בלתי רגילה.

4 אב: (1.69) +> שר האוצר הטוב ביותר היה אשכול.

5 תצפיתנית: (8.86) אבל ספיר גם עשה דברים +/.

>6 אם: ספיר היה בעל ראש יהודי!

7 אב: בתקופה של ספיר היו כל & ה + ...

ההתעשרות הגדולה xx + ...

הוא אמר הוא בנה הרבה מיליונרים.

אתגור עלול להיתפס כמאיים על תדמית הנמען משום שהוא יוצר מצב של א-סימטריה: הנמען מוצג כמי שטועה בדבריו או בהנחותיו בעוד המוען הקוטע מוצג כבעל הידע והסמכות. כאשר אתגור מתפרש על ידי הנמען כמאיים על תדמיתו, הוא יכול להחליט להצניע אותו ולעבור לסדר היום, למחות נגדו, או להביא תימוכין להוכחת טענתו. במקרה זה התצפיתנית בוחרת להוכיח את קביעתה הנחרצת (שורה 5), בעוד האב הקורא תיגר על קביעה זו, מביא ראיות מוחשיות (שורה 7 והלאה) המפחיתות ממידת התוקף של טענת התצפיתנית, מביעות את מחויבותו החזקה לטענתו הוא ומצדיקות את פעולת האתגור הקוטעת שבה החל בתחילת הקטע (שורה 2) והשלים מיד אחר כך (שורה 4). לעומת קטיעותיו של האב, הרי שקטיעות האם את האב (שורה 3) ואת התצפיתנית (שורה 6), שגם הן בוצעו על ידי משפטי חיווי, ממלאות דווקא פונקציה של תמיכה בתצפיתנית, אם כי בצטטה אחרים ('אומרים ש...'), מבחינה רטורית, אחריותה לתוקפה של האמירה פוחתת.

יצוין כי לצד האמצעים הרטוריים הדומים שנשים וגברים נקטו לביצוע פעולות קטיעה, ניתן היה להבחין גם באמצעים אחדים שהיו ייחודיים לקבוצת הנשים: פנייה לצד שלישי, השלמת המבע הנקטע של הנמען ותגובות הד מינימליות (כגון: 'אהה', 'אהממ', 'כן', 'יופי'), אך על אלה לא יורחב במסגרת מאמר זה.

סיכום, דיון ומסקנות

ההתבוננות בממד הקטיעות דרך הפריזמה של משתנה המגדר מגלה, כאמור, אפיוני קטיעה ייחודיים לקבוצה מגדרית מסוימת, כמו גם היבטים דומים. מחד מצביע הניתוח הכמותי על הבדל בין גברים לנשים, שכן נשים נטו לפעולות קטיעה יותר מגברים. עם זאת יש לומר כי קשה לקבוע אם הסיבה לכך היא מגדרית דווקא. יתכן, למשל, שהן נמצאו קוטעות לעיתים קרובות יותר מהגברים משום שבמסגרת ההקשרית הנדונה ובסוג הפעילות של ארוחה בספירה הביתית, שהיא בדרך כלל תחום אחריותן, נשים פעילות יותר מבחינה אינטראקציונית ולזה עשויה להיות השלכה גם על כמות הקטיעות. מאידך מצביע הניתוח הכמותי על דמיון בין המינים, שכן כמות הקטיעות הזמניות והמוחלטות בין הקבוצות דומה. הניתוח האיכותני מראה כי ברמה הרטורית נמצאו גם אמצעים משותפים לקבוצות המגדר לבניית מבעי קטיעה וגם אמצעים ייחודיים לנשים (שלא נדונו כאן). ברמה הפונקציונלית-פרגמטית, אצל שני המינים כאחד, קטיעות שונות מלאו פונקציות שונות, אך למרביתן, ללא הבדל מגדרי, היה תפקיד בהבניית היחסים הבין-אישיים ובאישור או אישור מחדש של הסולידריות החברתית בין הנוכחים, על ידי הקרנת אפקט של שיתוף פעולה. יתכן שהדבר נובע מכך שמדובר בהקשר של שיחות יומיום לא פורמליות ולא מובנות בתוך מסגרת אינטימית ותומכת. מאחר שלא ניתן להצביע על קשר ברור וחד-משמעי של אחד לאחד בין הפרמטר 'קטיעות' לבין משתנה המגדר, ניתן לומר כי לפחות בהקשר המשפחתי הישראלי הנוכחי ובנסיבה הזמינה של האינטראקציה החברתית היומיומית של שיחה טבעית - ארוחה משפחתית - לא קיים סגנון קטיעות שהוא נשי או גברי מובהק.

ספרות המחקר בנושא קטיעות ומגדר אינה מצביעה על ממצאים אחידים וחד-משמעיים. במחקרים מסוימים לא נמצא הבדל מהותי בין המינים בשימוש בקטיעות.⁹ באחרים נמצא דווקא כי קטיעות הן חלק מהרפרטואר התקשורתי של נשים¹⁰, ובנוספים נמצא שגברים קוטעים נשים לעיתים קרובות יותר מאשר נשים קוטעות גברים¹¹. הסבר מרכזי אפשרי לחוסר אחידות הוא העדר הגדרה אחידה למונח 'interruption'. יש ונכללו בהגדרה גם קטיעות מוצלחות וגם לא מוצלחות, ללא הבחנה; לעיתים הוצאו מן הספירה תגובות הד מינימליות ולעיתים הן נכללו בספירה; היו שהבחינו בין קטיעה לדיבור סימולטני והיו אחרים שכללו קטיעות וחפיפות תחת קטגוריה אחת.

ככלל, ייאמר כי חקר שאלת הקשר בין קטיעות, כמו יתר התנהגויות הלשון והשיח, למגדר, צריך לקחת בחשבון כי לא ניתן לבודד את משתנה המגדר ממשתנים חברתיים אחרים הפועלים לצידו בהקשר נתון כגון: מקום ההתרחשות של האינטראקציה, תכונות אישיות של המשתתפים וסגנון השיח הכולל שלהם, מהירות התגובה של הדובר, האווירה הכללית, הנושא הנדון ומידת ההתמצאות של כל אחד מן המשתתפים בו, גודל הפורום, מידת הקרבה בין המשתתפים והתרבות שבתוכה השיח מעוגן. כך למשל, תרבויות אינדיבידואליסטיות, המדגישות את ה'אני' על פני הקבוצה, מעודדות שמירה על מרחב הדיבור של היחיד. לעומתן תרבויות קולקטיביסטיות מעריכות תלות הדדית יותר מאשר עצמאות אישית,¹² מה שיכול לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בהפיכת דיבורו של היחיד לסיפור משותף שבו מתערבים גם בני השיח המשתתפים באינטראקציה, לעתים על ידי כניסה אל תוך דברי הדובר. את החברה הישראלית כיום ניתן להגדיר ככוללת מאפיינים מן התרבויות האינדיבידואליסטית והקולקטיביסטית כאחד,¹³ מה שמוצא את ביטויו גם בהתנהגויות הלשון והשיח ולענייננו - באלמנט הדיסקורסיבי של קטיעות ועשוי להסביר את אי היכולת להצביע על קשר חד-משמעי בין קטיעות למגדר: אספקטים מסוימים בממד זה הם פרטיקולריסטיים לבעלי זהות מגדרית נתונה (השתקפות של אוריינטציה אינדיבידואליסטית), כדוגמת השימוש באסטרטגיות מסוימות למימוש קטיעה המאפיינות נשים באופן ייחודי; לעומת זאת, אספקטים אחרים הם משותפים ומצויים בסגנון השיח הן של נשים והן של גברים (השתקפות של אוריינטציה קולקטיביסטית), כמו העדפת שני המינים קטיעות בעלות פונקציה של תמיכה.

היתרונות בניתוח עומק מיקרוסקופי להבנת ממד השיח קטיעות, בהקשר סיטואציוני המערב את שני המינים טמונים: א. ביכולת להפחית אי-הבנות בין המינים ולתרום לאיכות האינטראקציה. ב. בהוספת נדבך לידע הכללי הקיים על הקשר בין מגדר לקטיעות, על ידי התייחסות למסגרת חברתית-תרבותית ייחודית - המסגרת הישראלית, ולהקשר ייחודי - התא המשפחתי. ג. בתרומה מעשית להבנת הדינמיקות הפועלות בתא המשפחתי בין אבות ואמהות לילדיהם. ד. בחברות הילדים במשפחה לפרקטיקות התרבותיות ולהתנהגויות החברתיות הספציפיות להקשר שבו הם חיים. מבחינה תרבותית, אופי הקטיעות שמבצעים אבות ואימהות ושאליהן הילד נחשף, מחברת אותו לאפיונים תרבותיים של החברה הישראלית שאליה הוא משתייך - סולידריות, אינטימיות, שיתוף פעולה והעדר פורמליות. מבחינה חברתית, סביבה מגדרית כמו זו שמציעות המשפחות בהקשר הישראלי הנדון, שאינה מייצגת סגנון קטיעה מגדרי מובהק, יש בה כדי לחברת את הילד לתפיסה נייטרלית יותר של החלוקה המגדרית במשפחה בכלל ושל אופי העבודה האינטראקציונית בפרט. זאת לעומת סביבה חברתית מגדרית שמעודדת בנים ובנות להעדיף התנהגויות שנראות מתאימות לקבוצתם המגדרית בלבד ושעלולה ליצור דיכוטומיה מגדרית בתודעתם.

*********************************************

הערות שוליים

1. Daigen, V. & Holmes, J.G. (2000). Don't interrupt! A good rule for marriage? Personal Relationships 7 (1) 185-201; Makri-Tsilipakou, M. (1994). Interruption revisited: Affiliative vs. disaffiliative intervention. Journal of Pragmatics 21 (4) 401-426.

2. Sacks, H., Schegloff, E.A., & Jefferson, G. (1974). A simplest systematics for the organization of turn-taking for conversation. Language 50. 696-735.

3. Murata, K. (1994). Intrusive or co-operative? A cross-cultural study of interruption. Journal of Pragmatics 21 (3) 385-400.

4. נתוני מחקר זה הם חלק מקורפוס נתונים שנאסף במסגרת מחקר משפחות בין-תרבותי רחב בראשות פרופ' בלום-קולקה מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותודתי נתונה לה. התמלול והתעתוק של הקורפוס כולו נעשו על ידי צוות המחקר הבין-תרבותי תוך שימוש בתוכנתCHILDES - Child Language Data Exchange (McWhinney, 1991). לצורך מחקר הקטיעות נוספו לתעתוק סימני אינטונציה שונים ע"י הכותבת.

5. Austin, J. (1962). How to do things with words. Oxford: Oxford University Press; Grice, H.P. (1975). Logic and conversation. In P. Cole & J. Morgan (Eds.). Syntax and semantics. vol. 3. Speech acts (pp. 41-58). New York: Academic Press; Searle, J. (1969). Speech acts. Cambridge: Cambridge University Press.

6. Sacks, H., Schegloff, E.A., & Jefferson, G. (1974). A simplest systematics for the organization of turn-taking for conversation. Language 50. 696-735. ואחרים

7. Blum-Kulka, S. (1993). 'You gotta know how to tell a story': Telling, tales and tellers in American and Israeli narrative events at dinner. Language in Society 22 (3) 363; Blum-Kulka, S. (1997). Dinner talk: Cultural patterns of sociability and socialization in family discourse (pp. 102-104). Mahwah, N.J.: L. Erlbaum.

8. Schegloff, E.A., Jefferson, G. & Sacks, H. (1977). The preference for self correction in the organization of repair in Conversation. Language 53 (2) 361-382. ואחרים בעקבותיהם

9. Baroni, M.R. & Nicolini, C. (1995). Natural conversations in males' and females' conversational styles, content, recall and quality of interaction. Pragmatics 5 407-42; Holmes, J. (1993). New Zealand women are good to talk to: An analysis of politeness strategies in interaction. Journal of Pragmatics 20 (2) 91-116.

10. Murray, S.O. & Covelli, L.H. (1988). Women and men speaking at the same time. Journal of Pragmatics 12 (1) 103-111.

11. Bonvillain, N. (1993). Language, culture and communication: The meaning of messages (pp. 276-303). Englewood Cliffs, N.J.: Prentice Hall.

12. Hung NG, S., Ping HE, A., Liu, J.H. & Weatherall, A. (2000).Communication correlates of individualism and collectivism: Talk directed at one or more addresses in family conversations. Journal of Language and Social Psychology 19 (1) 26-45.

13. Sagy, S., Orr, E., Bar-On, D., & Awwad, E. (2001). Individualism and collectivism in two conflicted societies: comparing Israeli-Jewish and Palestinian-Arab high school students. Youth and Society. 33 (1) 3-30.